מקור שמות רחובות השכונה

מה הקשר בין נתן שרנסקי לשכונת נוה גן? איזה רחוב נקרא על שם מורה לאנגלית ואיזה על שם חקלאי? כמה מיקירי העיר פתח תקוה הונצחו בשכונה? מה הקשר בין מיליארדר ישראלי, ראש עיריית נתניה והרחוב שבו נמצא ה"ספורטן"? איזה רחוב בנוה גן נקרא על שם רופא משפחה, איזה על שם כבאי ואיזה על שם אישה יוצאת דופן מתקופת המשנה? כיצד הרמטכ"ל החמישי של צה"ל קשור לשכונה? איזה רחוב בשכונה נקרא על שם מוביל דואר ואילו רחובות על שם פעילי ציבור? כיצד "ליל הבדולח" קשור לשכונת נוה גן? ומה הקשר בין בוכרה וקרן פנסיה לבין הרחובות לודיוב וכצנלסון?

ריכז וערך: רועי פן

אלתר וינקלר

רבי אלתר וינקלר נולד בשנת 1814 בהוסיאטין, גליציה – אוקראינה, ועלה ארצה ב-1868. הוא נמנה על קבוצת ה"ירקונים" (מתיישבים מאנשי ירושלים שנהרו לפתח תקוה בעקבות הצלחת היבול הראשון של אנשי המושבה), רכש בפתח-תקוה שתי חלקות, עבד בחקלאות וגם בסיוד. הודות לחוסן גופו וינקלר החזיק מעמד בכל התלאות והמחלות, והיה ידוע גם בתור אדם אמיץ. הוא נמנה על "רשימת ה-28" עליהם פרש הבארון את חסותו. וינקלר נפטר בשנת 1898 ונקבר בפתח תקוה.

תרזה קוגלמן

תרזה קוגלמן עלתה לארץ מגרמניה בשנת 1939, החלה לעבוד בתור מורה בשנת 1941, והיתה מרכזת מקצוע האנגלית הראשונה בבית הספר ע"ש "ברנר", אשר יצקה את דפוסי ההוראה הנהוגים עד היום בהוראת השפה. באישיותה בא לידי מימוש הטוב שבתרבות ה"יקית" – דייקנות, יסודיות, קפדנות על פרט קטן כגדול, נאורות ופתיחות ושאיפה בלתי נלאית ללמוד, להשכיל ולהתפתח. תרזה קוגלמן היתה מורה שהשפעתה הרוחנית נחקקה בלבבות תלמידיה וליוותה אותם בהמשך חייהם.

אסירי ציון

כינוי ליהודים, בעיקר תחת המשטר הקומוניסטי, שלא הורשו לעלות לישראל משיקולים פוליטיים. על פי ההשקפה הקומוניסטית, כל השתייכות דתית או אתנית בטלה מפני ההשתייכות לאומה הקומוניסטית. לפיכך, השלטונות סרבו להכיר בשאיפות הלאומיות של היהודים, ובקשר שבין יהודי אירופה ובין מה שהם ראו כמולדתם ההיסטורית, ארץ ישראל. חלק ממסורבי העלייה פעלו באופן הפגנתי נגד העיכובים, נעצרו ונכלאו, אחרים הוגלו למקומות נידחים. רבים מהם נחשבו ללוחמי זכויות אדם ולאסירי מצפון והיו מוכרים ככאלה בכל העולם. מדינות רבות הפעילו לחץ לשחרורם של אסירי ציון, והאחרונים שבהם שוחררו בשנת 1986. אנטולי (נתן) שרנסקי, אידה נודל ויולי אדלשטיין הם מהידועים שבאסירי ציון. נכון להיום, חיים בישראל כאלפיים אסירי ציון, ובמשרד לקליטת עלייה פועלת רשות מיוחדת הדואגת לרווחתם.

דוד טבצ'ניק

דוד טבצ'ניק נולד בשנת 1909 בוארשה, פולין, ועלה לישראל ב-1929. הוא הצטרף למפלגת "פועלי ציון" וליווה אותה בכל שלבי התפתחותה עד שהפכה ל"מפלגת העבודה", בה מילא תפקידים בכירים. טבצ'ניק עבד בפתח תקווה בחקלאות ובבנין, ונבחר מטעם מפלגתו למועצת פועלי פתח-תקווה ואחר כך למוסדות העליונים של המרכז החקלאי, הועד הפועל של ההסתדרות וההסתדרות הציונית. הוא מילא שליחויות מטעם "המוסד" בקרב שרידי יהדות אירופה, היה חבר ה"הגנה", השתתף במלחמת השחרור ונבחר כציר לכל הקונגרסים הציוניים מאז שנת 1946.
ב-1948 נתמנה מטעם רשימת מועצת פועלי פתח תקווה כחבר העיריה והנהלתה. מאז פעל ברציפות במשך למעלה משלושים שנה במישור המוניציפאלי, במהלכן כיהן כסגן ראש העיריה וכממלא מקום ראש העיר, עמד בראש 11 מחלקות עירוניות, השקיע מאמצים רבים בפיתוח גן החיות, בהקמת גני נוי עירוניים, ובביסוס איגוד ערים לכבוי אש, יזם את כריתת ברית ערים תאומות עם ערים בשבדיה, נורבגיה ודנמרק, טיפח קשרים עם אישים ברשויות מקומיות בעולם (אוסטריה, גרמניה, הולנד, וצרפת) ותרם להגדלת אוסף הפיסול במוזיאון "יד-לבנים". טבצ'ניק זכה לקבל בשנת 1982 את התואר "יקיר העיר פתח תקווה".

שירת אסתר

הרחוב נקרא ע"ש אסתר ראב, המשוררת והסופרת הבולטת הראשונה מבין ילידי הארץ, אשר כונתה "המשוררת הצברית הראשונה". ראב נולדה בפתח תקוה בסוף המאה ה-19, בת ללאה ויהודה ראב, ממייסדי העיר. מראשית ילדותה ספגה אסתר ראב מחוויות חיי המייסדים ומאבקם הקשה בטבע ובאדם. מזגה הסוער ושאיפתה לאורח חיים חדש קרבו אותה אל אנשי העלייה השנייה. חרף התנגדות בני משפחתה יצאה לקבוצת דגניה. לאחר נישואיה שהתה מספר שנים במצרים. לפני שחזרה לפתח תקוה הקימה את ביתה בתל-אביב, שהפך עד מהרה למרכז אנשי הרוח והאמנות בתקופה ההיא. היא סייעה, כמיטב יכולתה לסופרים ולאמנים במצוקתם.
אסתר ראב פרסמה דברי פיוט מאז ראשית שנות העשרים והמשיכה ביצירתה עד למותה. שירתה לירית, שורשית ומלאה בנוף הארץ, והיא זכתה בפרסים רבים (ביניהם פרס אקו"ם) על הישגיה. שלוש שנים לפני מותה אף זכתה בתואר "יקירת העיר פתח תקוה". היא נפטרה בשנת 1981 ונקברה בפתח תקוה.

מאיר דנקנר

רבי מאיר מתתיהו דנקנר נולד בשנת 1869 באוסטרו-הונגריה. לאחר שאביו נרצח מול עיניו על ידי שודדים, הבן הצעיר הסיק את המסקנות ושם פעמיו לעבר ארץ ישראל. הוא היה המעפיל הראשון בקורות היישוב שגורש לקפריסין, ולאחר שסוף סוף הצליח להיכנס לארץ הוא הצטרף למתיישבי פתח תקוה. דנקנר הקים משק לתפארת וחינך את חמשת בניו וארבע בנותיו ברוח אהבת המולדת (בין ילדיו היה עובד בן עמי, שהיה ממייסדי נתניה ועמד בראש העירייה עשרות שנים, ובין בני נכדיו של מאיר דנקנר ניתן למצוא את המיליארדר נוחי דנקנר). בימי מלחמת העולם הראשונה היה קרוב לאהרן אהרונסון ובימי הרדיפות והחפושים של אנשי "נילי" נאסר והוגלה לדמשק. גורלו היה עלול להיות דומה לגורל יתר החשודים – עמוד התלייה – אך ברגע האחרון ניצל הודות להתערבות מר חיים כהן אצל כמאל פחה (לימים אתא-טורק, ראש ממשלת תורכיה). מאיר מתתיהו חזר הביתה חולה ורצוץ, הקדיש מזמנו לצרכי ציבור, נפטר בשנת 1932 ונקבר בפתח תקוה.

ד"ר אלכסנדר גרוטו

נולד בשנת 1902 בטרנאווה, צ'כוסלובקיה. סיים לימודי רפואה באוניברסיטת פראג ב-1928, עבד כרופא במספר בתי חולים והיה פעיל בתנועה הציונית בצ'כוסלובקיה. ד"ר גרוטו עלה לארץ בשנת 1939 ושימש כנוטר ותועמלן רפואי בבית חרושת לתרופות. הוא שרת כרופא משפחה בעיר מגוריו פתח תקווה משנת 1941 ועד מותו בשנת 1987. היה ידוע במסירותו לחוליו, ביכולת האיבחון שלו ובהקפדתו על התעדכנות רציפה בחידושי הרפואה. נקבר בפתח תקווה.

מבצע דקל

אחד מהמבצעים המוצלחים של צה"ל במלחמת העצמאות נגד צבא ההצלה. הוא נערך בגליל המערבי ובגליל התחתון בין התאריכים 9/7/1948 – 19/7/1948, ובמהלך עשרת ימי הקרב כבש צה"ל את נצרת ואת הגליל התחתון ההררי שמדרום לבקעת בית נטופה. מפקד המבצע היה חיים לסקוב, אשר עשר שנים לאחר מכן הפך לרמטכ"ל החמישי של צה"ל.

ברוריה בת תרדיון

חייתה בתחילת המאה השניה בטבריה, היתה תלמידת חכם מהיחידות בתלמוד, אשת התנא רבי מאיר, ובתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון (שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות, שהיו חכמים אשר חיו בתקופת המשנה והוצאו להורג על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל בגלל התעקשותם לקיים את מצוות היהדות וללמד תורה). למרות שאביה הוצא להורג על ידי הרומאים כיוון שלמד תורה, היא המשיכה לעסוק בדברי תורה וזכתה להערכה רבה בזכות חוכמתה והיקף ידיעותיה בענייני ההלכה.

חנן לויתן

מפקד שירותי כבאות והצלה פתח תקוה בשנים 1979-1987, אדם שהכבאות היתה גולת חייו ואשר נמנה על מקימי הארגון הארצי של שירותי הכבאות בישראל.

גרינשפן

הרשל פייבל גרינשפן (עם "פ" דגושה) היה פליט יהודי שהתנקש בחיי דיפלומט גרמני נאצי בפריז, כ-10 חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. התנקשות זו בנובמבר 1938 שימשה עילה לפרעות ביהודי גרמניה המכונות "ליל הבדולח", במהלכן נרצחו מאות יהודים ונעצרו יותר משלושים אלף (ונשלחו למחנות ריכוז). בנוסף, נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. גרינשפן היה בן 17 בעת ביצוע ההתנקשות בארנסט פום ראט – פקיד זוטר של גרמניה הנאצית בפריז. הוא הסגיר את עצמו לשלטונות צרפת, ומאוחר יותר הועבר לידי הגרמנים, שהעבירו אותו בין מתקני כליאה שונים. גורלו לאחר ספטמבר 1944 אינו ידוע, אך למרות שמועות ששרד את המלחמה, ב-1960 הכריז רשמית בית המשפט המערב גרמני על מותו בידי הנאצים בספטמבר 1944 או כמה חודשים לאחר מכן.

אהרון כצנלסון

אהרון כצנלסון נולד בשנת 1913 בעיר בוברויסק, רוסיה. בבית הוריו ספג ערכים ציונים-סוציאליסטיים, אשר ליוו אותו לאורך כל דרך חייו. בשנת 1924 הגיע עם הוריו לעין גנים בפתח תקוה, שם גדל באוירת אהבת האדמה והעמל ועם בני המשפחה קיים את תורת הציונות העובדת, הלכה למעשה. מראשית נעוריו גילה אהרון כצנלסון עניין רב בפעילות חברתית, הצטרף לתנועת נוער חלוצית, פעל באירגון "ההגנה" ובנוטרות והיה בין מקימי תנועת "הבחרות הסוציאליסטית". הוא היה בין פעילי מועצת הפועלים ומפלגת פועלי ארץ-ישראל, ונשלח על ידי חבריו למוסדות המרכזיים של גופים אלה, בהם מילא במסירות תפקידי-מפתח. בתקופת העלייה הגדולה בשנת 1953 היה מנהלה של לשכת העבודה. בשנת 1960 ועד צאתו לגימלאות היה חבר ההנהלה המרכזית של קרן פועלי בניין ומנהל קרן הפנסיה בועד-הפועל של ההסתדרות הכללית. בשנת 1962 נבחר כחבר מועצת עיריית פתח-תקוה וריכז בה ועדות עירוניות שונות, תפקיד בו כיהן כ-12 שנים. לאחר מכן המשיך בפעילות ברוכה בקרב חבריו הגימלאים ועשה למען רווחתם ושמירת רמת חייהם. בשנת 1982 הוענק לו התואר "יקיר העיר פתח תקוה".

לודיוב

רבי אברהם חיים לודיוב נמנה על קבוצת אנשים שהקימו, החזיקו והפעילו בכל ערי בוכרה תשתית איתנה של פעילות יהודית. בזכותם המשיכו הקהילות היהודיות לפרוח ולשגשג בכל המובנים, תחת מגף השלטון הסובייטי, והזהות היהודית נישאה בגאון. אף שהם נרדפו על-ידי השלטונות, נחקרו, הוגלו, עונו קשות ונאסרו לתקופות ממושכות בעוון פעילותם היהודית-החברתית, הם המשיכו במלאכתם בכל דרך ודאגו לשמר את היהדות המפוארת בערי בוכרה.

מרדכי שמואלביץ'

רבי מרדכי שמואלביץ' נולד ברוסיה, עלה לארץ ב-1885, ורכש נחלה בפתח תקוה בה הקים בית ופיתח משק חקלאי. היה פעיל ציבור, נפטר בשנת 1922.

פנחס מאירי

פנחס מאירי נולד בשנת 1865 בפוניבז', ליטא, ובשנת 1882 היה לראשון מבני משפחתו שעולה ארצה, כשעשה זאת עם קבוצת ה"ביאליסטוקאים". כמו אלתר וינקלר (אשר זכה אף הוא לרחוב על שמו בשכונת נווה גן), גם פנחס מאירי נמנה על "רשימת ה-28" עליהם פרש הבארון את חסותו. זמן רב שימש מאירי כמוביל הדואר בין המושבות, ובאחת מהתקפות ה"שכנים" אף נפצע ושכב בביה"ח של הבארון בראשל"צ. הוא זכה להימנות בין חברי ועד המושבה ואף לעמוד בראשו, ולימים היה לראש המועצה המקומית הראשון בפתח-תקווה. פנחס מאירי נפטר בשנת 1938 ונקבר בפתח-תקווה.

משה שמיר

משה שמיר נולד בשנת 1921, והיה סופר, מחזאי, פובליציסט, מבקר ספרות, מרצה לדרמה, עורך מדורי ספרות בעיתונות הארצית ("מעריב"), עורך כתבי עת ("במחנה") ובין השנים 1977-1981 שימש כחבר כנסת מטעם סיעת "הליכוד". בין ספריו המפורסמים – "הוא הלך בשדות". בשנת 1988 זכה בפרס ישראל. שמיר נפטר בשנת 2004.

מקורות:

1. פרויקט "שורשים" של מינהל התרבות בעיריית פתח תקוה
2. ויקיפדיה
3. ההסתדרות הרפואית בישראל
4. שירותי כבאות והצלה
5. דברי חבר הכנסת אמנון כהן (ש"ס) בעת ציון יום אסירי ציון ומורשתם במסגרת הישיבה השלושים-ושלוש של הכנסת השש-עשרה